שביל הבחירה 

נושא "הקורבנות" עולה פעם אחר פעם בדרכי ההתנהלות שלנו הליכה בדרך שהוטבעה בנו. והדרך מוכרת כל כך נראית נכונה ובטוחה ובה אנו צועדים, הולכים כעדר מטפסים במעלה ההר, אנו נושאים על גבנו כמסע כבד, את החוקים וההרגלים שהוטבעו בנו ודרך חיינו כמו דורות לפנינו, מתנהלת בנו "רדיפה" אחר... המעמד החברתי, העושר הכלכלי, הסטאטוס שנקבע בחוקים חברתיים נוקשים שמעצם קיומם הפכו אותנו ל"קורבנות" שהרי הפכנו את המותרות לצורך הכרחי וכדי לספקם מטפסים אנו במסלול חיינו, ובהליכה זו אנו נאחזים "בסלעים" ו"בענפים" שלכאורה "מקלים" עלינו  את הדרך אך למעשה פוצעים את גופנו ומעייפים נפשנו.
ובהפעלת זרקור זה המאיר את מסע חיינו רואים אנו כי יש באפשרותנו לצעוד אחרת בשביל הבחירה לשנות את נתיב החשיבה המוטבעות בנו... גם אם אין הוא עומדים אנו "בסטנדרטים" החברתיים שהורגלנו בם מבינים את עוצמת השינוי, ומאפשרים לעצמנו לקחת אחראיות על חיינו להכיל יותר ויותר את הצמיחה  הרוחנית...


וכך, בדרך קבלת המסרים, נאמר לי:
"כל אדם צועד במסלול חייו לבדו וכל אדם באשר הוא, בוחר את דרכו ולוקח אחריות על חייו.
יש חשיבות על למעגלי האנשים הסובבים אדם במהלך חייו: למשפחה, לחברים, לשותפים, לאוהבים ולאויבים שהרי יש  ביכולתם להאיר לו את הדרך, לעיתים להטעותו ולעיתים לישר סטייתו אך האדם צועד לבד בנתיב חייו.
מיום לידתו ועד סיום חייו "הלבדות" אינה מצב נבחר אלא מהות החיים. השוני בין אדם לאדם הוא אופן תפיסתו בלבדות זו.
ויש ביכולת האדם לראות את מהלכיו לפני פסיעתו בשביל בחירתו שהרי הדרך מוארת היא לכל אדם באשר הוא וזוהי "מתנת על" שניתנה לכם בני ארץ והיא קיימת בכול אחד ואחד אך כבויה היא.
ודור מתנדבים הגיע, ומטרתו להאיר את שבב הראיה המחודשת ויש המאפשרים ויש שלאו, יש השמחים יש הכועסים, יש היכולים להכילה ויש המתקשים לעכלה, אך יכולת הראיה המחודשת ניתנה לכל אדם באשר הוא ויש את הכלים לניקוי מסך הראיה ושינוי תדריו בהבהרת הדרך.
ויש בו באדם את יכולת שינוי דרכי החשיבה השלילים לדרכי חשיבה חיוביים על מנת להכיר בערך החיים.

כל אדם באשר הוא, פוסע בנתיב חייו ולאורך הדרך יש "שערים" המאפשרים מעבר ושינוי, פעם יהיה זה מסלול האור אל עבר החושך וזאת כאשר הכלים הניתנים לו הופכים לכלי האגו.
ומדרך החושך לדרך האור כאשר נפקחות העיניים ומביטות אל עבר נתיב האור.
והמעבר קל הוא שהרי הדרכים מקבילות הן וקוד המעבר ומפתח השערים הינו כוח הרצון.
ובידי כל אדם זכות בחירה העומדת למול עיניו ובכול פסע ופסע יחליט הוא באם בהר מלא מהמורות יפסע הוא כהולך אל עבר מוקד או יטפס במדרגות בית מקדשו ויפנה אל עבר ההתקדשות.
וזהו שביל בחירתו.

ועולים אתם במעלה "הר המוריה" של חייכם מטפסים, נאחזים ב"סלעים", וב"ענפים" שלכאורה מקלים הדרך, אך פוצעים גופכם ומעייפים נפשכם.
והקורבנות שירתה את האנושות עידנים רבים עד שהוטמעה בתוך  ה - DNA האנרגטי, המחשבה הקורבנית:
מצד המנהיגים - הקורבנות לאגו;
מצד הנשים - הקורבנות לגבר ה"עליון" ולחוקיו;
מצד הילדים - חוסר האונים;
מצד הגברים - חוסר אונים כפול ומכופל על ההבנה ועל חוסר היכולת לצאת מדרך הקבוצה בו בזמן.
אך כעת בעידן החדש הקרב וסוף העידן הנוכחי, אין הקורבנות ודפוסיה משרתים יותר את ההתפתחות האנושית, אך עדין הנתיבים המובילים לקורבנות נראים בצורה ברורה יותר, שהרי בדרך ההרגל המוטבע בחשיבה הגלובאלית הנתיב המואר עדיין מעורפל ולכן מקשה על האנשים לבחור בו...

ומי בוחר? אנשי האומץ והתעוזה... אלו המובילים בתקופה זו את האנושות לשלב רוחני מתקדם יותר. מתוך ההבנה כי יש אפשרות להתעלות ולהתקרב בכול רגע צעד נוסף אל עבר האור כול צעד גם אם נראה כקטן מדוד הוא במידת הרחמים, מידת השנאות אשר גדלה ומתרחבת שהרי יכולת הגדילה הרוחנית היא אינסופית...
וזוכר האדם לדעת כי לבדו פוסע הוא בדרך,
לעיתים דרכו מרופדת וסביבתו תומכת ולעיתים לאו,
אך ממשיך צעידתו הוא בנתיב הבחירה ואין דפוס "הקורבן" המוטבע בתאי חשיבתו משרת יותר הוויתו, שהרי בדרך החמלה כלפי עצמכם מאפשרים אתם לנו להציג את נתיב  האור.
ולומדים אתם לדעת מהו נתיב החמלה ללא שיפוטיות.

יש לקחת אחריות על החיים ועל תהליכים הקורים. כאשר הולך אדם בדרך ייעודו מאתגרת היא וכאשר סוטה ממנה קשה היא. וזהו הצעד הראשון בדרך שינוי מחשיבה הניזונה מאנרגיה "קורבנית" ל"אנרגית חמלה". הצעדים צריכים להיות קטנים מספיק כדי שיהיו נוחים לביצוע וגדולים מספיק ליצירת השינוי.
אין להתייחס אל החיים ברצינות תהומית של כעס ופחד אלא לקבל את המכשולים ו"הכישלונות" לכאורה כחלק ממהות החיים.
אין לבקש את שלא נמצא אלא להעריך ולהודות על הקיים
כל אדם אחראי לגילוי האור בחייו שמיום בו ניתן ניצוץ החיים לאדם, ניתן אורו ואינו כבה אלא ביום עזיבתו.
ולכל אורך הדרך גם אם נדמה כי איננו הוא... יש לחפשו שמא מסתתר הוא תחת ערפל  ה"קורבנות".
אך כאשר פוסע האדם בנתיב החמלה, כאשר חומל הוא לגופו ולנפשו מתפזר מסך ערפל זה המסתיר את האור ויעלם הכאוס מחייו כי נגלה האור האלוהי המצוי בעמקי נשמתו ובפסגות הרוחניות הקיימות בתוכו וחמלה היא דרך האור בה יכול האדם לחמול לעצמו ולסביבתו".